ו"ע 1112/06

תקציר

המערער, שבוי מלחמה לשעבר, ביקש לקבל קצבת נכות מיום שחרורו מהשבי. הוא הגיש תחילה בקשה להטבות זמן קצר לאחר שחרורו, והוכר כנכה זמנית. עם זאת, מאוחר יותר הוא שוחרר מהצבא ללא כל נכות קבועה ושוחרר משירות מילואים בשל מצבו הנפשי בשנת 1983. רק בסוף שנות התשעים אובחן כסובל מפוסט טראומה וקיבל גמלת נכות בשיעור 50%, אותה החל המשיב לשלם משנת 1997 ואילך. המערער טען כי לא היה מודע לזכויותיו והמערכת לא סיפקה לו כל טיפול או פיקוח. המשיב טען, כי טענת המערער חלוטה משום שלא ערער על ההחלטה הראשונית וכי ניתן לבצע את התשלומים רק ממועד הבקשה החדשה. בית המשפט מצא כי נסיבותיו של המערער מחייבות פרשנות גמישה של החוק וכי הימנעותו של המשיב ממתן טיפול או מעקב אחר מצבו משמעה כי יש לראות את מועד שחרורו משירות מילואים כמועד תביעתו. לפיכך קבע בית המשפט כי יש לשלם את קצבת הנכות של המערער החל משנת 1983, והורה למשיבה לשאת בהוצאות הערעור.