עתפ"ב 42868-03-19

תקציר

המערערים טענו, כי שגה בית משפט קמא במתן צו שיפוטי להפסקת השימוש בנכס בהתבסס על מצג שווא של המשיב. עם זאת, המערערים עצמם הודו בעבר כי השימוש אינו חוקי ואף ביקשו אישור רגולטורי לכך. לפיכך, טענתם אינה עקבית ואינה מכירה באי חוקיות השימוש הנוכחי. זאת ועוד, טענת המערערים כי היה על בית משפט קמא לקיים דיון ושגה בכך שלא השיב לטענות המשיב נדחית אף היא. על פי חוק התכנון והבנייה, בית המשפט אינו מחויב לקיים דיון או לאפשר תגובה לעמדת הרשות האוכפת. החוק קובע כי החלטת בית המשפט צריכה להתבסס אך ורק על הבקשה ותגובת הרשות. בנוסף, העלה בית משפט קמא את סוגיית שלום הציבור, שהיא דרישה שיש לעמוד בה לצורך עיכוב ביצוע, ובצדק הגיע למסקנה כי היעדר הסכנה אינו מצדיק עיכוב מתן הצו. טענת המערערים כי ההחלטה התבססה על שיקול זה בלבד מופרכת על ידי מגוון השיקולים שהוצגו בפסק הדין. לבסוף, הצו השיפוטי להפסקת השימוש מתעכב כבר למעלה משנתיים, לרבות הארכות מעבר לתקופה המותרת. לפיכך, הערעור, המבקש דחייה נוספת, נדחה.