דב"ע 78/97

תקציר

פסק הדין זיכה את הנאשמת מעבירה על חוק שעות עבודה ומנוחה בכך שהעסיקה עובדת יהודייה בחנותה בשבת. השופט קבע כי התביעה לא הצליחה להביא ראיות מספיקות לכך שהנתבעת הייתה מעסיקתו של העובד, וכי העובד אכן יהודי. הודעתו של העובד בפני מפקח עבודה, שנרשמה במסמך מ/1, נחשבה לעדות שמיעה ולכן אינה מהימנה להרשעה במשפט פלילי. כמו כן, רישומו של העובד כיהודי במרשם האוכלוסין, המפורט במסמך מ/2, לא נחשב להוכחה מספקת, שכן החוק אינו מכיר ברישום זה כראיה לכאורה ללאום או דת. השופטת גם פירשה את המונח "יהודי" בחוק שעות עבודה ומנוחה באופן צר, בהקשר הפלילי, הדורש יותר מהזדהות עצמית של עובד בפני משגיח. מאחר שהתביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי העובד יהודי, זוכה הנאשם. על פסק דין זה, שנשלח לצדדים בדואר רשום, ניתן לערער תוך 45 יום.