ת"א 58389-01-21

תקציר

השופט, אילן סלע, קבע כי לבית המשפט יש סמכות לדון בכל ארבעת הנאשמים. הנתבע הראשון, שהוגש בתחומי המדינה באמצעות נציג מוסמך, כפוף במפורש לסמכות בית המשפט, וכך גם הנתבע השני, שהוגשה לו התביעה באופן אישי בישראל. באשר לנתבעים השלישי והרביעי, הנמצאים מחוץ לארץ, הסכימה השופטת עם בא כוח התובע כי קיימות במקרה זה מספר עילות סמכות המפורטות בתקנה 166 לתקנות החדשות. ראשית, נושא התביעה הוא נכס הנמצא בתחומי המדינה, והתביעה אינה כספית בלבד אלא מבקשת רישום זכויותיו של התובע בדירה המדוברת. שנית, התביעה מבקשת לאכוף פסק דין זר – שניתן במדינת ניו יורק – כנגד הנתבע השלישי, והכרה בו. שלישית, הנתבעים השלישי והרביעי הם צדדים נחוצים ומתאימים לתביעה כנגד הנתבעים הראשון והשני, עמם הם נתבעים במשותף. לבסוף, עניינה של התביעה בחוזה השולט בדין הישראלי – הדירה המדוברת מצויה בישראל – ועל כן חלה עילה נוספת לסמכות שיפוט. עוד קבע השופט כי התובע הציג טענה שראוי לטעון אותה, ודחה את הטענות שהציגו באי כוח הנתבעים הראשון והשני. בעברה לבחון האם ישראל היא הפורום המתאים לדון בתביעה, הסכימה השופטת עם בא כוח התובע כי שלושה מבחנים עיקריים מאשרים זאת. מבחן הזיקה המרבית, מבחן הציפיות הסבירות של הצדדים ומבחן השיקולים הציבוריים מצביעים כולם על ישראל כמקום הראוי. מיקום הדירה, מגורי הקבע של הנאשם השני והעובדה שחלק מהראיות והעדים נמצאים בישראל, כל אלה תורמים למסקנה זו. בנוסף, טבען של התקשורת והתחבורה המודרניות פירושו שמיקומם הפיזי של בעלי הדין והעדים אינו גורם מכריע כפי שהיה בעבר. הנתבעים חויבו להגיש כתב הגנה עד ליום 15.10.2021 ולשאת בהוצאות התובעת, כאשר כל אחת מהן שילמה סך של 5,000 ₪.