ת"א 3191/01

תקציר

התובע, יליד 1969, נפגע בתאונת דרכים בשנת 2001 ותבע את הנתבעים לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נגעה לפוטנציאל ההשתכרות של התובע ולעוצמת הנכות התפקודית שנגרמה לו עקב התאונה. התובעת טענה כי היא מורה לאירובי והתאונה הגבילה מאוד את יכולתה לעבוד במקצועה. הנתבעים טענו כי התובעת עדיין יכולה לעבוד כמורה להתעמלות או כיועצת. בית המשפט מינה מומחה לכירורגיה אורתופדית כמומחה, אשר אישר את קיומה של נכות ואת השפעתה על יכולתו של התובע לעבוד כמורה לריקוד אירובי. בית המשפט מצא את עדותו של המומחה אמינה וקיבל את חוות דעתו. עוד קבע בית הדין כי התובעת עשתה מאמצים סבירים למזער את נזקיה בכך שחזרה לעבודה ופנתה לטיפולי פיזיותרפיה. בית המשפט עמד על ההבחנה בין נכות רפואית לנכות תפקודית הן במשפט הישראלי והן במשפט העברי. נכות תפקודית משקפת את השפעת הנכות הרפואית על תפקודו המקצועי של התובע. בית המשפט קבע כי מקצועה של התובעת הוא הוראת התעמלות אירובית ולא התעמלות כללית, ולכן יש לחשב את הכנסתה על פי עיסוקה בפועל. בית המשפט מצא כי הכנסתו הפוטנציאלית של התובע כבעל סטודיו לא הוכחה דיה והסתמך במקום זאת על הכנסותיו של התובע טרם התאונה. בית המשפט קבע כי שכרו החודשי של התובע עומד על 7,000-7,500 ₪. בהתחשב בהערכת המומחה לגבי נכותה התפקודית של התובעת, חישב בית המשפט את פיצוי התובעת בגין הפסד השתכרות, וקבע את הסכום על 2,367 ₪ לחודש עד הגיעה של התובעת לגיל 45, 4,734 ₪ לחודש עד הגיגה לגיל 52.5 שנים ו-7,100 ₪ לחודש לאחר מכן. בית המשפט פסק גם לגבי ראשי נזק אחרים, לרבות עזרה וסיעוד, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, כאב וסבל ושכר טרחת עורך דין. הצדדים חויבו לחשב את הסכומים שישולמו בתוך 30 יום וכל מחלוקת בנוגע לחישובים תוגש לבית המשפט. הנתבעים חויבו לפצות את התובע על פי פסק הדין, בתוספת ריבית על כל עיכוב בתשלומים.