ע"א 112/83

תקציר

פסק הדין מתייחס לשתי חלקות קרקע סמוכות במבשרת ירושלים, שהוחכרו על ידי המערערים והמשיבים בהתאמה. מערכת ביוב הותקנה במשותף על ידי המערערים והמשיבים לחיבור דירותיהם לקו הביוב המרכזי, שעבר בחלקת המערערים. המערערים ביקשו לבטל את היתר המשיבים להשתמש באדמותיהם לניקוז שפכים, מה שהוביל לשתי תביעות במקביל: האחת של המערערים שדרשו את פינוי מערכת הביוב והשנייה של המשיבים בבקשה לשמר את קו הביוב הקיים. בית משפט קמא דחה את טענת המערערים, והוביל לערעורם. בית המשפט העליון דחה גם הוא את הערעור, ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. פסק הדין הכיר בזכותם של המשיבים לעשות שימוש בלתי הפיך במערכת הביוב העוברת בחלקת המערערים לדירתם הקיימת ולכל נכס עתידי, כל עוד הנסיבות נותרו בעינן. זכות זו הורחבה למערער מס' 2, אשר רכש זכויות בחלקה מאוחר יותר, שכן הוא הגיע לחזקה באמצעות המערערת מס' 1 והיה כבול להסדרים הקיימים. בפסק הדין הודגש כי הנסיבות קובעות את תנאי שלילת הרשות, ובמקרה דנן לא יהיה זה צודק לאפשר למערערים לשלול את רישיונם של המשיבים. בית המשפט גם קבע מגבלה של מחצית מקיבולת המערכת לחיבורי ביוב של שני הצדדים כדי להבטיח תחזוקה משותפת. לבסוף חויבו המערערים לשלם את הוצאות המשפט של המשיבים.