רת"ק 30787-01-19

תקציר

במקרה זה, בית המשפט בחן בקשה למתן רשות ערעור על פסיקת פיצויים של בית משפט קמא. פסק הדין הראשוני איפשר פיצוי בגין 14 ימי איחור בלבד במסירת דירה בשל שינויים שהוסכמו בחוזה. בערעור נטען כי סעיף 5א(ג) לחוק המכר (דירות), שעניינו איחורים שאינם בשליטת המוכר, הוחל באופן שגוי, ולכן סעיפי הסעיף גוברים, ולא סעיפים 5א(א) ו-5א(ב) שעניינם פיצוי סטנדרטי בגין איחור. לאחר בחינת העקרונות המשפטיים ופסקי הדין הקודמים, מצאה ערכאת הערעור טעות משפטית באופן שבו יישם בית משפט קמא את ההלכה וקיבלה את הערעור בחלקו. בית המשפט קבע כי משחלפו 60 יום מעבר למועד המסירה החוזי, חייב המוכר בפיצוי גם בגין החודשיים שקדמו לכך. הם מצאו כי הפיצוי צריך להיות עבור 74 ימים ולא רק 14, מה שמעלה את סכום הפיצוי ל-22,200 שקל בתוספת עמלות וריביות נלוות ממועד התביעה. היבטים אחרים של פסק הדין המקורי אושרו, תוך הדגשה כי החלטות בית המשפט לתביעות קטנות נתונות בדרך כלל פחות להתערבויות ערעור, אלא אם כן קיימות טעויות ברורות. כמו כן נפסקו שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, ובית המשפט הורה להחזיר את הערבויות שהופקדו על ידי המבקשים. החלטה זו התקבלה על מנת להבטיח פיצוי צודק העולה בקנה אחד עם פרשנויות משפטיות מבוססות ונמסרה לצדדים המעורבים.