בר"מ 8043/20

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על דמי בנייה ותחולת הוראות מעבר בתקנות חישוב מקרקעין. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהבורר מסכים עמו, מתמקד בפרשנותן של תקנות אלה ובזיקתן לכללי אגרות הבניה. לדברי בית המשפט, הוראת המעבר חלה על שטח הסוכות המקורה, כלומר המשיב הראשון - ככל הנראה גוף ממשלתי האחראי על החיוב - נדרש לדבוק בה ואינו יכול לגבות דמי הקמה עבור שטחים מסוימים שאינם נכללים. בית המשפט מקבל גם את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי קיימת אפשרות סבירה שסעיף 2(ג) להוראת המעבר יחול על תכניות בתחום התכנון של ראשון לציון. הבורר מדגיש כי המשיב הראשון יכול לגבות דמי בנייה רק עבור שטחים שאושרו לבנייה על פי כללי אגרות הבנייה, אשר מייעלים את התהליך ומסירים אי ודאות סביב החיוב. הכללים מתייחסים לתקנות חישוב מקרקעין, לרבות הוראות המעבר שלהן. למרות עיתוי חקיקתן, יש להקפיד על תקנות אלה על פי חוק הפרשנות. הבורר מסכים עם נימוקי בית המשפט כי שיטת החיוב המבוססת על תוכניות מאושרות היא הגישה הפשוטה והיעילה ביותר, תוך הימנעות ממחלוקות וחיסכון במשאבים. כמו כן, נקבע בפסק הדין כי אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בדבר תחולתו של סעיף 2(ג) במרחב התכנון ראשון לציון. בית המשפט מבדיל מקרה זה גם מהליכים אחרים, כגון פרשת אליה, בעניין דמי מרפסת. משכך, בקשת רשות הערעור נדחית, והמשיב הראשון נדרש לכסות את הוצאות המקרקעין בסך 25,000 ₪.