סע"ש 6928-10-19

תקציר

פסק הדין דן בקבלת בקשת המדינה לדחות שתי טענות על הסף. ראשית, באשר לטענת התובע להפרת חוזה של המנהלים, התביעה נדחית משום שהוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות. בית המשפט מצא כי עילת התביעה התגבשה עם סיום עבודתו של התובע, והתביעה שהוגשה שנים לאחר מכן, אם כי חודשיים בלבד לאחר תום תקופת ההתיישנות, נעדרת הצדקה לשיהוי. שנית, באשר לבקשת התובע להכיר במועד הנפקת תעודת הפנסיה כמועד היווצרות עילת התביעה, מצדד בית המשפט בנתבעים. תעודת הפנסיה אינה רלוונטית לסיום עבודתו של התובע, אשר מיד שיכלל כוח תביעה קונקרטי. גם הטענה בדבר שיעור הגמלה נדחית. בית המשפט מסכים עם הנתבעים כי זכותו של התובע לגמלה כפופה לחוק הגמלאות, שתחולתו הובהרה לתובע. מאחר שהתובע לא ערער על ההחלטה בעניין גמלתו בתוך הזמן שנקבע, בית המשפט אינו יכול לדון כעת בהשגותיו. בית המשפט דוחה גם את טענת התובע כי התביעה מתחדשת מחודש לחודש, ומדגיש כי יש לכבד את הוראות חוק הגמלאות לעניין מועד הערעור. פסק הדין מתבסס אך ורק על העובדות המוזכרות בכתב התביעה; לפיכך, בקשת התובע להוציא נספח ולמחוק חלק מתגובת הנתבעים הינה מיושנת. הבקשה לדחיית התביעות האמורות מתקבלת, אם כי התביעה לפיצוי כספי ביחס להתנהלות הנתבעים נותרה בעינה. התובע נדרש להגיש כתב תביעה חדש ומנומק לרכיב זה, בצירוף אסמכתאות, אם הוא עומד על טענה זו. לבסוף, עם יציאתו של התובע לגמלאות, בית הדין אינו מוצא אותו חייב בהוצאות הנתבעים, ומוענקת לו זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.