עע"מ 5375/15

תקציר

בפסק הדין בחן בית המשפט את סוגיית הערבות הבנקאית הפגומה שצורפה להצעת רכש. בית המשפט התלבט האם מתקיימים התנאים לאי פסילה מחמת פגם, כפי שבאו לידי ביטוי במקרים קודמים. היא הגיעה למסקנה כי החלטתה המחמירה של ועדת המכרזים לפסול את ההצעה בשל הפגם הייתה סבירה ואינה מצדיקה התערבות. הכלל המודגש הוא כי כל פגם בערבות בנקאית מוביל בדרך כלל לפסילת הצעה, אלא אם מתקיימים תנאים מצטברים ספציפיים המלמדים כי הטעות הייתה שלא במתכוון ולא פגעה בהוגנות בין המציעים. למרות עמדות חלופיות הדוגלות בסלחנות במקרים של טעויות קלות, בית המשפט שמר על גישה מחמירה והעדיף את עקרון השוויון במכרזים. ההחלטה לפסול את הצעתה של המערערת אושרה בסופו של דבר בהיעדר ראיות ברורות בעת פתיחת תיבת המכרז, המוכיחות את כוונתו האמיתית של מנפיק הערבות. הקפדה זו נועדה להרתיע מפני טעויות במכרזים עתידיים, להבטיח שההצעות יעמדו בכל הדרישות במדויק, לשרת את האינטרס הציבורי ולמנוע "מדרון חלקלק" של הקלות העלול לפגוע בהוגנות המכרז ובטוהר המידות. השופט עמית חלק על כך, והציע להגביר את המידתיות בטיפול בפגמים קלים, וטען כי פסילה מחמירה פוגעת ביעילות הציבורית מבלי לקדם בהכרח שוויון או הגינות, במיוחד כאשר הפגם הוא טעות סופר ברורה. עם זאת, החלטת הרוב לדחות את הערעור התבססה על שמירה על כללי המכרז למניעת שחיתות פוטנציאלית וחוסר עקביות.