ע"פ 71236/06

תקציר

המערער, שהיה בחופשה בת יומיים מהכלא ולא שב עד שנעצר כעבור חמישה חודשים, ערער על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו להטיל מספר עונשים בגין עבירות שונות שבוצעו במהלך בריחתו. עבירות אלה כללו זיוף, שימוש במסמכים מזויפים, התחזות, גניבה, איומים ומרמה. עילת הערעור העיקרית היתה, כי העונשים המותנים שהוטלו על ידי בית משפט קמא אינם ניתנים להפעלה משום שהמערער היה אסיר נמלט בעת ביצוע העבירות. המערער טען כי תקופת המבחן הסטטוטורית הקבועה בסעיף 52(ג) לחוק אינה חלה עליו. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, והסכים עם נימוקיו של בית משפט קמא כי סעיף 52(ג) אכן חל על המערער. בית המשפט פירש את כוונת המחוקק שעמדה מאחורי השימוש בסעיף בביטוי "בשל חופשה מיוחדת", והגיע למסקנה כי הוא מקיף את מצבו של המערער. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי טענתו של המערער נעדרת שחר, שכן תכליתה של תקופת המבחן לא נפלה רק משום שהאסיר לא שב לכלא בתום חופשתו. עילות ערעור נוספות באשר לחומרת העונש נדחו אף הן, שכן בית המשפט מצא כי העונש שהטיל בית משפט קמא הולם בהתחשב בעברו הפלילי של המערער ובאופי עבירותיו. למרות שבית המשפט הכיר בכך שבית המשפט קמא יכול היה לבנות את העונש באופן שונה, הוא דחה בסופו של דבר את הערעור ואישר את העונשים שהוטלו.