ע"א 1537/90

תקציר

נסוב נסוב סביב חלקת מקרקעין שירשו שתי אחיות, המערערת והמשיבה מס' 1, מאמם. המשיבה מס' 1 רשמה את צו קיום הצוואה בפנקסי המקרקעין ומכרה את חלקה למשיב מס' 2. המערערת תבעה בטענה כי הייתה לה זכות קדימה על חלקו של המשיב מס' 1 וכי המכירה למשיב מס' 2 פסולה משום שהעיזבון טרם חולק והמשיבה מס' 1 לא הציעה למערערת לרכוש תחילה את המניות, כנדרש בחוק. בנוסף, טענה המערערת כי הנכס אינו ניתן לחלוקה והיה צריך להיות מטופל על פי חוק הירושה תשכ"ה-1965. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והוביל את המערער לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, והסכים כי צו קיום הצוואה חילק את העיזבון וכי סעיף 100(ב) לחוק המקרקעין חל רק על משקים חקלאיים. עוד נקבע כי אין סתירה בין חוק המקרקעין לחוק הירושה, וכי זכות הקדימה הנזכרת בחוק המקרקעין נבדלת ממנגנון החלוקה בחוק הירושה. בהחלטה הודגש כי טענות המערערת הועלו בהליך שגוי וכי העיזבון כבר חולק. זאת ועוד, זכות הקדימה הנזכרת בסעיף 100 לחוק המקרקעין נוגעת באופן ספציפי למשקים חקלאיים, מה שלא היה המקרה כאן. הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות המשיבים, כאשר ההחלטה התקבלה פה אחד בין השופטים.