ה"פ 96/05

תקציר

פסק הדין סובב סביב סכסוך מקרקעין מורכב. יונס עלי נאג'י, שנפטר בשנת 2003, היה הבעלים הרשום של כמה חלקות אדמה, בהן 135 דונם בחלקה 12149. נאג'י, שהיה עיוור ולכאורה היה דמנטי בשנותיו האחרונות, חתם בשנת 1983 על ייפוי כוח בלתי חוזר, שבו העביר את זכויותיו בקרקע לבנו נאאף ללא תמורה. במהלך השנים נמכרו חלקים גדולים מהקרקע לצדדים שלישיים, כאשר המוקד בתיק זה היה על 34 דונם. בשנת 2000 חתם נאג'י על ייפוי כוח בלתי חוזר נוסף, הפעם לטובת חברת א.ד.מ., המיוצגת על ידי עפיף, המאפשר לו למכור להם 34 דונם. עם זאת, עזבונו של יונס עלי נאג'י טען כי המנוח לא היה כשיר ויש לבטל את העסקה. השופטת בחנה לעומק את העסקאות ומצאה מספר סתירות וטיעונים לא משכנעים שהעלו נאף והעיזבון. התברר כי נאף התלווה לאביו לחתימה על ייפוי הכוח, וטענתו כי אביו אינו כשיר נראתה סותרת, שכן הוא הצהיר בעבר כי אביו מסוגל להבין את מהות העסקאות. יתר על כן, השופט מצא כי נאף היה מודע לעסקאות ואף ניסה להפיק מהן תועלת. השופט גם פקפק בשיהוי בהגשת התביעה, וציין כי נאף והעיזבון ידעו על העסקאות שנים קודם לכן, אך לא נקטו כל פעולה כדי למנוע אותן. יתרה מכך, השופט הדגיש כי התביעה בפועל שייכת לנאף, שכן הוא קיבל את הקרקע במתנה מאביו ואף מכר חלקים ממנה בעצמו. לפיכך, לא היה לעיזבון מעמד לתבוע את הקרקע. בנוסף, ציין השופט כי ג'מאל, שרכש את הקרקע מא.ד.מ., עשה זאת בתום לב והשלים את הליך הרישום. בהסתמך על סעיף 10 לחוק המקרקעין, קבע השופט כי זכותו של ג'מאל בקרקע קודמת לתביעות העיזבון, מה גם שהעיזבון לא הוכיח כל עוולה או אוזלת יד מצדו של יונס עלי נאג'י. לסיכום, השופט דחה את התביעה נגד ג'מאל ויורשיו, והורה לעיזבון לשלם להם 80 אלף שקל שכר טרחת עורך דין. ההחלטה התקבלה על סמך הממצאים כי טענת העיזבון היא למעשה של נאעף, כי לא הוכחה אוזלת יד או עוולה, וכי ג'מאל רכש את הקרקע באופן חוקי. פסק הדין העדיף מאוד את הנתבעים, וחיזק את עקרון הרכישה בתום לב ואת ההגנה על צדדים שלישיים תמימים בסכסוכי מקרקעין.