בר"מ 3956/16

תקציר

פסק הדין מאשר תביעה ייצוגית נגד שיטה של עירייה לגבות מבעלי נכסים שאינם למגורים ארנונה עבור גלריות וחללי גלריות. בית המשפט קמא קבע כי צו הארנונה של העירייה אינו מצדיק מיסוי שטחים אלה כחלק מהשטח הבנוי, והתיר תביעה ייצוגית בשם כל בעלי הנכסים העסקיים הנפגעים. העירייה ערערה, ובית המשפט קיבל חלקית את הערעור, בקובעו כי על בית משפט קמא לקבוע קריטריונים מקדמיים להבחנה בין גלריות המגדילות משמעותית את שטח הנכס, לבין אלה שלא. לאחר דיון נוסף אימץ בית משפט קמא אמות מידה ספציפיות להגדרת הקבוצה המיוצגת. העירייה ערערה שוב, אך בית המשפט דחה את רוב טענותיה. בית המשפט אישר את השימוש שעשה בית משפט קמא בקריטריונים מתקנות התכנון כדי להבחין בין נכסים, וקבע כי מבנים שאינם מחוברים דרך קבע לנכס אינם יכולים להיחשב כחלק ממנו לצורכי מס. עם זאת, בית המשפט הסכים לעכב את מינויו של מומחה לאיתור חברי הקבוצה עד לקביעת קריטריונים סופיים. טענת העירייה כי הקריטריונים חלוטים נדחתה, וטענות אחרות, לרבות אלה הנוגעות לעילת התביעה האישית של המשיב ולפרסום ההודעה על התביעה הייצוגית, נדחו ללא דיון. יש לציין כי בית המשפט הפנה את תשומת הלב לפסיקה שניתנה לאחרונה המגבילה תביעות ייצוגיות על בסיס עילות תביעה מסוימות, אם כי הדבר אינו חל רטרואקטיבית על המקרה הנוכחי. לפיכך, הערעור התקבל באופן חלקי, אך לא פסק הוצאות למי מהצדדים.