ת"א 28683-02-14

תקציר

התובע, אשר הועסק על ידי הנתבעת בעבודות בנייה וגגות, נפצע קשה לאחר שנפל 12 מטרים מגג במהלך תאונת עבודה. הצדדים לא הסכימו הן על אחריות והן על נזקים. בית המשפט מצא כי הנתבעת לא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים, כגון אספקת ציוד בטיחות מתאים והשגחה, דבר המהווה רשלנות. ניתן היה למנוע את נפילתה של התובעת אילו הנתבעת הייתה ממלאת את חובת הזהירות שלה כלפי עובדיה. אחריות המעסיק משתרעת על אספקת צוות מיומן, חומרים מתאימים והנהגת שיטת עבודה בטוחה עם פיקוח יעיל. כמו כן, הנתבעת הפרה חובות סטטוטוריות הקשורות לבטיחות בעבודה, לרבות תקנות עבודה בגובה ועבודות בנייה. הפרות אלה תרמו לתאונה. עם זאת, בניגוד לטענת התובע, בית המשפט לא מצא ראיות לכך שהתובע התיר את עצמו מחבל הבטיחות, ובמקום זאת הגיע למסקנה כי הנפילה התרחשה ככל הנראה בשל ציוד לקוי, קשירה לא נכונה או פיקוח לא מספק. לפיכך, לא ניתן לייחס לתובע כל אשם תורם. אשר לנזקים, בית המשפט קיבל את הנכות הנוירולוגית והאורתופדית שהוצגו על ידי המומחים, וקבע כי הנכות המשוקללת הסופית של התובע עומדת על 86.2%. התובע חווה ליקויים פיזיים, קוגניטיביים והתנהגותיים משמעותיים בעקבות התאונה. בית המשפט פסק לתובע פיצויים שונים, לרבות הפסדי שכר בעבר ובעתיד, הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות, סיוע מצדדים שלישיים, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, הוצאות אפוטרופסות ופיצויים בגין כאב וסבל. סכומים אלה חושבו על סמך כושר ההשתכרות של התובע, דוחות רפואיים ונסיבות המקרה. בוצעו ניכויים בגין תגמולי המוסד לביטוח לאומי שקיבל התובע. הסכום הכולל שנפסק לתובע, כולל שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, עמד על 2,142,602 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בחוק. פסק הדין הדגיש את כישלונה של הנתבעת להבטיח סביבת עבודה בטוחה ואת חשיבות ההקפדה על תקנות הבטיחות למניעת מקרים כאלה.