עת"מ 39765-10-19

תקציר

המחלוקת נסובה סביב השאלה האם העותרים, המתגוררים בבתים 30-59 ברחוב השושנה, סובלים מאפליה פסולה בכל הנוגע לארנונה לעומת בתים סמוכים. המועצה מצדיקה את שיעורי המס השונים בכך שהיסטורית ההבחנה בין שני קטעי הרחוב הייתה תקפה, בהתבסס על התוכנית הראשונית לשווק את דירות 30-59 לזוגות צעירים מעוטי אמצעים. עם זאת, בית המשפט מוצא סיבה זו מיושנת שכן התוכנית מעולם לא יצאה אל הפועל. בית המשפט בוחן את קבוצת השוויון אליה משתייך רכושם של העותרים ומגיע למסקנה כי יש לכלול את שני חלקי רחוב השושנה באותה קבוצה, שכן אין ביניהם הבדל מהותי בסוג הבתים או במעמד הסוציו-אקונומי של התושבים. מכאן, שהמציאות הנוכחית אינה מצדיקה את ההבחנה המתמשכת בשיעורי המס. יתר על כן, החלטת המועצה לשמור על הסטטוס קוו אינה מוצדקת. ההשלכות התקציביות וההשפעה הפוטנציאלית על רחובות או נכסים אחרים בתחום השיפוט של המועצה אינם טיעונים משכנעים, שכן הם אינם קשורים באופן ספציפי לרחוב השושנה. בית המשפט קובע כי על המועצה לשקול מחדש את החלטתה ולמצוא פתרון הולם להפסקת האפליה, להפעיל את שיקול דעתה בכפוף לחוק ולכללי המינהל, ולקראת צו הארנונה לשנת 2024. החלטה זו צריכה להתקבל על פי לוח הזמנים הנקוב, טרם גיבוש הצו האמור. המועצה נדרשת גם לפנות לשרי האוצר והפנים. העתירה המתוקנת מתקבלת בחלקה, והמועצה חויבה לשלם לעותרים הוצאות בסך 15,000 ₪.