ע"א 347/76

תקציר

המשיבה, חברה קבלנית לבנייה, ייבאה ציוד בנייה מחו"ל. המשלוח הגיע לישראל ב-30 באוקטובר 1974, ומסמכי השחרור מהמכס הוגשו ב-8 בנובמבר 1974, אך הסחורה לא שוחררה באותו יום. יומיים לאחר מכן חל פיחות בלירה הישראלית, ותקנות שעת חירום הטילו היטלים שונים כתוצאה מכך. פקיד המכס הטיל היטל מלאי על הטובין, אותו שילם המשיב, ולאחר מכן תבע בבית המשפט המחוזי בירושלים להשבת התשלום, בטענה כי ההיטל נגבה שלא כדין. עוד טען המשיב כי רשויות המכס עיכבו במכוון את שחרור הטובין עד לאחר הפיחות, וכי הם פטורים מהיטל המלאי. המערערת ביקשה לדחות את התביעה, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. המערער ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי טענת המשיב כי רשויות המכס עיכבו במתכוון את שחרור הטובין אינה מבוססת, וכי היטל המלאי הוטל שלא כדין. עם זאת, מאחר שהמשיבה הייתה צריכה לשלם היטל יבוא באותו שיעור אילו שוחררו הטובין לאחר הפיחות, ושני ההיטלים מתייחסים לאותם טובין, זיכה בית המשפט את הסכום ששולם בגין היטל המלאי לטובת היטל היבוא. בית המשפט דחה גם את הטענה כי יש לראות את הטובין כמשוחררים לפני ירידת הפיחות, וכי המשיב אינו חייב באף אחד מההיטלים. פסק הדין היה כי דיני ההשבה אינם מחייבים את החזרת הכספים במקרה זה, ותביעת המשיב נדחתה. המשיב חויב לשלם למערער הוצאות משפט בסך 10,000 ל"י.