ע"א 4395/06

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את הערעור משום שהוגש מעבר למועד האחרון. אולם בית המשפט חלק על כך ופסק לטובת המערערים. בפסק הדין צוין כי מאחר שפסק הדין וחלקו האופרטיבי שולבו, התיקון חל על פסק הדין כולו ולא רק על פסק דינו. על פי החוק, תיקון פסק דין מאריך את המועד להגשת ערעור, והבקשה לתיקון הוגשה בתוך 21 הימים הנדרשים. התיקון אמנם לא השפיע על חבות המערערים, אך קבע כי לשון החוק אינה מגבילה את תחולתו לתיקונים מסוימים; לפיכך, סעיף 81(ג) חל על כל התיקונים המנויים בסעיף 81(א). מטעמי מדיניות, כל תיקון אופרטיבי הנוגע לבעלי הדין – גם אם אינו משנה את אחריותם – נופל בגדר החוק. מאחר שהתיקון לפסק הדין היה אופרטיבי, ניתנה למערערים ארכה להגשת ערעורם, שעל כן נשקלה במועד. יתר על כן, גם אם מסקנתו של בית המשפט הייתה שגויה והיה צריך לחשב את תקופת הערעור ממועד פסק הדין המקורי, עדיין היה הערעור מתקבל משום שטעותם של המערערים הייתה סבירה, ודחיית הערעור תהיה בלתי מידתית. כתוצאה מכך, הערעור יישאר על כנו, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.