ת"צ 19139-01-14

תקציר

התובעת, דיירת במרכז המסחרי ממילא בירושלים, ביקשה לאשר תביעה ייצוגית נגד בעלי המרכז וחברת הניהול שלו, בטענה כי פעלו בניגוד עניינים והפרו את חובת הנאמנות שלהם בכך שגבו דמי ניהול מפלים מהדיירים. התובעת טענה כי הנתבעים העניקו הנחות או פטורים לעסקים הקשורים אליהם תוך הטלת נטל דמי הניהול על שוכרים אחרים, לרבות היא עצמה. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי התובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון הסכסוך. השופטת טענה כי הסכום הגבוה יחסית שתבע כל אחד מחברי הקבוצה (מאות אלפי שקלים) מצדיק ניהול תביעות פרטניות, שהיו אופציה מעשית עבור השוכרים, בניגוד לתביעות ייצוגיות טיפוסיות של תביעות קטנות. כמו כן, השוכרים היו גופים רבי עוצמה בעלי ייצוג משפטי ולא נרתעו מהגשת תביעות פרטניות. בנוסף, מניעיו של התובע נחקרו, שכן התובענה הייצוגית נראתה כניסיון למנף סכסוך עסקי נפרד או להשיג מינוף בהליכים משפטיים אחרים. השופטת גם בחנה לגופו של עניין ומצאה כי הסכם השכירות, לרבות הסעיפים הנוגעים לדמי ניהול, נוהל משא ומתן ותוקן בהרחבה, דבר המקשה על סיווגו כחוזה אחיד. יתרה מכך, השופטת קיבלה את טענת הנתבעים כי הם לא הטילו עלויות ניהול על שטחים פנויים, שכן הם ספגו את הגירעונות בעצמם. השופט הגיע למסקנה כי אין סיכוי סביר להצלחה בטענות התובע, שכן פעולות הנתבעים היו סבירות מבחינה מסחרית ומועילות לשני הצדדים. עוד נמצא כי המבקשים ויתרו על תביעותיהם כנגד הנתבעים עד למועד מסוים באמצעות הסכם פשרה קודם. בעקבות זאת נדחתה הבקשה לתביעה ייצוגית, והתובע נדרש לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעים ובשכר טרחת עורכי הדין.