ת"א 920/95

תקציר

התובעת, חברה קבלנית ויזמית פרויקט הבנייה לב בית הכרם, תבעה לשון הרע בעקבות פרסום כתבה בעיתון "קול העיר" תחת הכותרת "כביש 4 יעבור בלב בית הכרם". בכתבה נטען כי הרעש מהכביש יהפוך את מגדל הדירות של התובעת לבלתי ראוי למגורים, והיא התבססה על דברים שאמר האדריכל הנתבע מס' 5, במהלך סיור. התובעת טענה כי הכתבה שקרית ומכפישה, הגדילה את הוצאות הפרסום שלה ועיכבה את מכירת הדירות. הנתבעים 1 ו-4 (העיתון) טענו כי הכתבה התבססה על דברי הנתבע 5 ופורסמה בתום לב. לחילופין, הם הפעילו את הגנת תום הלב. נאשם 5 טען, כי דבריו במהלך הסיור הוצגו באופן מטעה בכתבה. בית המשפט מצא כי בעוד שהכתבה מהווה לשון הרע, העיתון פעל בתום לב והייתה לו חובה מוסרית לפרסם את המאמר כדי להזהיר קונים פוטנציאליים מפני נזק אפשרי לרכושם. עם זאת, בית המשפט מצא כי האדריכל התרשל בהצהרותיו במהלך הסיור, ועליו לשפות את העיתון בגין מחצית הפיצויים שנפסקו לתובע. התביעה נגד האדריכל נדחתה, אך הוא חויב לשפות את העיתון בסכום של 20,000-. עוד קבע בית המשפט כי הצדדים השלישיים האחרים – מוריה ועיריית ירושלים – לא התרשלו ודחה את הטענות נגדם. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך של כ-0.40,000 בגין העיתון, אשר יפוצו חלקית על ידי הנתבע מס' 5 עד לסכום של -.20,000, אשר יפוצה על ידי חברת הביטוח שלו (צד ג' 4) בניכוי ההשתתפות העצמית. בית המשפט החליט כי אף אחד מהצדדים לא יישא בהוצאות ההליך, וכל צד ישלם את הוצאות המשפט שלו, כאשר נתבעים 1 עד 4 יקבלו מחצית מחלקם מהנתבע מס' 5 ומחברת הביטוח שלו.