ע"מ 41178-10-11

תקציר

התיק נסוב סביב מיסוי ראוי של סכום כסף שקיבל המערער כפיצוי בגין ויתור על זכותו לרכוש מקרקעין מסחריים. המשיב, פקיד שומה, ביקש למסות את הסכום כהכנסה מעסק או ממשלח יד, ואילו המערער טען כי מדובר ברווח הון, הממוסה בשיעור נמוך יותר. לאחר שבחן את העובדות והנסיבות שהובילו לקבלת הסכום הנדון, הסכים בית המשפט עם עמדת המשיב. לטענת בית המשפט, הכסף היה בעיקרו תשלום עבור שירותים שנתן המערער לינאי, לקוחו, ועל כן יש לחייבו במס הכנסה מעיסוק, או לכל הפחות כהכנסה מעסקה מסחרית אקראית. האופציה לרכוש את המקרקעין ניתנה למערער ביחס ליחסי העבודה המתמשכים בינו לבין ינאי, וכחלק מהתמורה עבור השירותים הפיננסיים שנתנו. מסקנה זו הושגה לאחר בחינת מכלול הנסיבות, לרבות מהות הנכס, היקפה הכספי של העסקה, אופן וסכום המימון, תקופת ההחזקה, ידיעתו ובקיאותו של הנישום ומידת מעורבותו של המערער בעסקה. חלק ממבחני העזר ששימשו להבחנה בין הכנסה מניבה להכנסה הונית נמצאו לא רלוונטיים במקרה זה. בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי יש לחייב את הסכום שקיבלה המערערת כהכנסה מעיסוק אקראי או מעסקה מסחרית, והורה למערערת לשלם הוצאות משפט בסך 25,000 ₪.