ח"נ 65085-12-22

תקציר

הנאשמים הואשמו בכך שהחנו את רכבם שלא כדין על מדרכה, בניגוד לחוק העזר לחניה בתל אביב-יפו. השאלה המרכזית הייתה האם המקום בו החנה הנאשם את רכבו מהווה "מדרכה" כהגדרתה בחוק העזר. השופט הכיר בכך שהמקום בו חנתה המכונית נראה כקטע אספלט הצמוד לשביל אופניים, אך ההגדרה והייעוד של מדרכה לא היו ברורים לחלוטין במקרה זה. בעוד שעל העירייה מוטלת החובה לאכוף את תקנות החניה, השופט הדגיש את המספר החריג של הקנסות שניתנו בגין חניה באותו מקום - בהיקף של מיליוני שקלים. הדבר עורר חששות לגבי התנהלות העירייה וחזקת התקינות המנהלית שלה. השופט ציין כי הימנעותה של העירייה מהצבת שילוט ברור והתמהמהותה בנקיטת פעולה אפקטיבית למניעת חניה באזור זה פגעו באמון הציבור בפעילותה. בעקבות זאת החליט השופט לזכות את הנאשם, והדגיש כי העירייה לא צריכה "להתעשר" באמצעות תקנות חניה מטעות.