תא"מ 44006-02-17

תקציר

בית המשפט מצא כי ביטול הטיסה נופל תחת ההגדרה בסעיף 1 לחוק, שכן היא המריאה באיחור של למעלה משמונה שעות מהמצוין בכרטיס. הנתבעים טענו כי הדבר נבע מנסיבות מיוחדות שאינן בשליטתם, קרי איחור ביציאה ממוסקבה לישראל כתוצאה מהתפרעויות נוסעים בשדה התעופה במוסקבה, שהיוו אירוע בלתי צפוי. עם זאת, בית המשפט קבע כי ייתכן שהאירוע הראשוני היה מעבר לשליטת הנתבע, אך לא סיפק ראיות מספיקות כדי להוכיח כי האירועים הבאים וביטול הטיסה בסופו של דבר היו גם הם בלתי נמנעים. לפיכך, הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש לפטור לפי סעיף 6(ה)(1) לחוק. משכך, חויבה הנתבעת לפצות את התובע לפי סעיף 3(א)(4) לחוק, בסך של 2,050 ₪. התובע תבע גם פיצויים לדוגמה ופיצוי בגין עוגמת נפש לפי סעיף 11 לחוק, שבית המשפט אישר בחלקו. בית המשפט הכיר בכך שהנתבעת עשתה מאמצים לפתור את המצב וסיפקה סיוע מסוים לתובע, לרבות גישה לטרקלין עסקים ושוברי ארוחות. בנוסף, בית המשפט התחשב בנסיבות החריגות של האירוע, שהתרחש בשבת הסמוכה לחג הפסח, ובטענת הנתבעים כי עשו כמיטב יכולתם בנסיבות העניין. עם זאת, הנתבעת לא סיפקה לתובע לינה במלון או טיסה חלופית במועד, ולא שילמה פיצוי כספי במסגרת הזמן הקבועה בחוק. בשקלול גורמים אלה, פסק בית המשפט לתובע פיצויים לדוגמה בסך 2,250 ₪. תביעת התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש ואובדן ימי חופשה נדחתה, שכן בית המשפט פירש את החוק כמספק מסגרת כוללת להתמודדות עם ביטולי טיסות. הסכום הכולל שעליו הורה הנתבע לשלם לתובע עמד על 4,300 ₪. זאת ועוד, בשל ניסיונותיה החוזרים ונשנים של הנתבעת ליישב את המחלוקת ודחיית הצעות אלה על ידי התובעת, החליט בית המשפט שלא לפסוק הוצאות נוספות. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 17.1.2018.