ע"א 61117-10-15

תקציר

הסוגיה המרכזית של פסק הדין היא האם הפקעה פוטנציאלית של פיסת קרקע בבעלות שני צדדים צריכה להיות מטופלת באופן מידתי או פיזי. בית המשפט מגיע למסקנה כי בנסיבות העניין, סכנת ההפקעה מוטלת רק על המערערים. ראשית, המערערים רכשו את הבית הקדמי של המגרש, הגובל בכביש, והרכישה הייתה ספציפית והוגבלה למגורים בנויים מסוימים בתוך החלקה הגדולה יותר בשנת 1977. המשמעות היא שעם הרכישה הועברו אליהם הסיכונים, לרבות הפרות חוק עתידיות כגון הפקעה. המשיבים גם רכשו את הזכויות בחלק מסוים של הקרקע על פי תשריט משנת 1972, ושני הצדדים מחזיקים באופן בלעדי בחלקיהם מזה כארבעים שנה, מופרדים בגדר, ועושים בהם שימוש ייחודי. אין כל ראיה לסיכונים משותפים כלשהם או להסכמה כלשהי בין הצדדים לחלוק בסיכוני הפקעה עתידית. כמו כן, לא ניתן היה לחלק את הקרקע לחלקות משנה בשל דרישות רישום. בהתבסס על עובדות אלה, המסקנה המתבקשת היא כי כל צד הוא הבעלים של חלק מסוים בקרקע, וכל הפקעה צריכה להיעשות פיזית מהמקום הרלוונטי מול החלקה, ולא לחלק אותה באופן מידתי. קביעה זו גם מייתרת כל דיון בסבירות ההפקעה. השופטת דוחה גם טענות שונות אחרות של המערערים, הנוגעות לאי סדרים בבנייה, מטרד והשתלטות על אחוזי בנייה, שכן אין להן בסיס עובדתי, או שהן לא הוזכרו בתביעה שכנגד המקורית. לבסוף, השופט מציע לשני הצדדים לשים קץ לסכסוך המר בן 6 השנים, ומציין כי חומר רב הוצג בפני ערכאת הערעור, ומציע לקנוס את המערערים ב-25,000 ₪, אותם יש לשלם למשיבים. כבוד השופטים אמיר טובי ותמר נאות פרי מסכימים עם פסק הדין.