רער"צ 65408-02-20

תקציר

המשיב ביקש לאמץ את החלטת רשם ההוצאה לפועל לדחות את הבקשה, בטענה כי הם אינם מפרים את הסכם הפשרה. עם זאת, בית המשפט נתן למבקשים רשות ערעור וקיבל את בקשתם. בית המשפט קבע כי רשם ההוצאה לפועל יכול לקבוע האם הסכמים מאוחרים מבטלים את פסק הדין והאם הם מתקיימים, מבלי להידרש לפרשנות מורכבת. שלוש תוספות להסכם הפשרה הראו כי הצדדים התכוונו שהוא יישאר על כנו, ולא הייתה מחלוקת על הפרת התוספות. קריאה פשוטה של פסק הדין והתוספות העלתה כי למבקש הייתה זכות לקבל פיצוי מוסכם, וטענת המשיבים כי שילמו את מלוא חוב הקרן לא נתמכת. עוד קבע בית המשפט כי לרשם ההוצאה לפועל סמכות לדון בתנאי הסכם הפשרה ולקבוע את זכותו של המבקש לקבל פיצוי וריבית מוסכמים. לא היה צורך בפרשנות מעבר לסמכותו, שכן לשון הסכם הפשרה הייתה ברורה. טענות המבקש בדבר הזכות לבצע את פסק הדין היו מוצדקות, ותיק ההוצאה לפועל התבקש להתחדש. החוב נכון למועד פתיחת התיק נקבע על סך של 1,597,646 ₪, בתוספת ריבית חוזית חודשית, והמשיבים חויבו לשלם את הוצאות המבקש ושכר טרחת עורך דין.