ת"א 12530-06-17

תקציר

בקשת הכונסים לחלק את התמורה ממכירת חלקות קרקע מסוימות לבעלי אותן קרקעות מתקבלת בחלקה. נקודת המוצא היא שכל עיכוב בחלוקת התמורה יגרום נזק בלתי הפיך לבעלים, בעוד שניתן למתן את הפגיעה במתנגדי החלוקה באמצעות בטוחות שאינן מכבידות. לפיכך, הבקשה תיבחן על פי סיכויי קבלת טענות כל צד ומאזן הנוחות. שתי שאלות עיקריות עולות: ראשית, האם החלוקה צריכה להתבסס על החזקה בפועל בקרקע בעת המכירה או על זכויות הבעלות הרשומות. האפשרות השנייה עדיפה, התייחסות לבעלי הזכויות בכל חלקה כמכלול ולקיחת אחריות משותפת ומספר אחריות למשימת הפינוי. שנית, האם יש להתחשב במצב החלקות בעת המכירה, ביחס לפינויים שבוצעו. המסקנה היא שמועד המכירה הוא הקובע, והבעלים שלא פינו את חלקותיהם עד אז אמורים לקבל פחות כסף. באופן ספציפי לגבי חלקות 16 ו-17, שהיו תפוסות בעת המכירה, טענות הבעלים כי יש לחלק להם את התמורה מתקבלות רק בחלקן. בעוד הכף נוטה לכיוון השארת יתרת התמורה עבור מגרשים אלה בקרן, זינגר, הבעלים של חלקה 16, יקבל בשלב זה 70% מהסכום המיוחס להם, ואילו 30% הנותרים יישארו בקרן כדי להתחשב בסבירות שיצטרכו לקבל סכום קטן יותר. כונסי הנכסים יחלקו את יתרת התמורה לבעלים, בכפוף לתנאים מסוימים, וסך של 500,000 ₪ יישאר בקרן.