ע"ח 8397-06-17

תקציר

פסק הדין מפרט את דחיית הערעור בעניין איסור שימוש ברכב בשל עבירת משקל. בית המשפט בחן את החלטת בית משפט קמא, את נימוקי הערעור ואת הטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים. היא הגיעה למסקנה שהאיסור הראשוני היה נכון. על פי סעיף 57א(א)(1) לפקודת התעבורה, ראיה לכאורה יכולה לכלול הן ראיה קבילה והן ראיה בלתי קבילה, ותעודת שקילה נחשבת ראיה מספקת לכאורה להפרה. במקרה זה, תעודת שקילה הראתה כי הרכב חרג ממגבלת המשקל המותרת של 32 טון על ידי רישום 37.66 טון. למרות שלא הוצגה תעודת כיול למכשיר השקילה, אין בה כדי לערער את הממצאים הראשוניים, שכן הליכים עתידיים עשויים לכלול ראיות כאלה. טענת המערערת כי עודף המשקל היה מינורי ואמור להביא לבחירת קנס נדחתה מאחר שההפרה (2.697% חריגה) עלתה על החריגה המותרת (14.99%). בנוסף, הטענות לביטול איסור השימוש לפי סעיף 57ב(ב) לא נמצאו משכנעות, שכן מהחקירה עלה כי הנהג פעל על פי הנחיות המערערת ולא יכול היה לוודא את משקל הרכב באתר הטעינה. לפיכך, נעדרו בערעור טעמים מהותיים להניח כי המערער נקט באמצעים הדרושים למניעת העבירה, והביא לדחיית הערעור. פסק הדין ניתן שלא בפניו ב-18 ביוני 2017 והעתק ממנו נשלח לצדדים המעורבים.