עת"מ 1197/09

תקציר

העותרים ביקשו לעצור את בניית מעלית וגשר המוביל לחוף הים, בטענה שהם אינם חוקיים לפי תמ"א 13. המשיבים טענו כי הבנייה חוקית ומשרתת את האינטרס הציבורי בכך שהיא מנגישה את החוף לאנשים עם מוגבלות. בית המשפט הסכים עם המשיבים בכל הסעיפים. ראשית, היה מקום לדחות את העתירה בשל אי התייחסות לטענות הסף של המשיבים 2 ו-3, לרבות עמידה ושיהוי. לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי המדידות ששימשו את הוועדה המקומית לקביעת רצועת 100 המטרים בהתאם לתמ"א 13 היו סבירות ועולות בקנה אחד עם הגדרות התכנית. בית המשפט סירב להתערב בהחלטת ועדת הערר בעניין זה. באשר לייעוד הקרקע, הסכים בית המשפט עם המשיבים כי השטח מיועד לתיירות ונופש, דבר המאפשר את הקמת הגשר והמעלית כמתקני נופש הכרחיים. יתר על כן, גם אם הוא היה מוגדר כחוף רחצה, עדיין היו מבנים אלה מותרים על פי הוראות התכנית לצורך נגישות. טענות העותרים בדבר היעדר פירוט בתכנית הר/253א והצורך הנטען בתכנית מפורטת לפיתוח חוף הים נדחו אף הן, שכן בית המשפט קיבל את עמדת המשיבים כי התכנית מפורטת דיה וכי הבנייה עולה בקנה אחד עם הוראותיה. בית המשפט דחה גם טענות הנוגעות להיעדר אישור הולהוף ולפגיעה הנטענת בזכות הטיעון, וקבע כי הוועדה המקומית פעלה בסבירות ולטובת הציבור. לבסוף, הורה בית המשפט לעותרים לכסות את הוצאות המשיבים ואת שכר טרחת עורכי הדין, בהתחשב באורכם המופרז של סיכומי העותרים.