רע"א 6450/01

תקציר

במקרה של חברה קבלנית (המבקשת) נגד עיריית אשקלון וגורמים הקשורים אליה, זכתה המבקשת בתחילה במכרז להקמת מכון טיהור שפכים. בהמשך העבירה העירייה את אחריותה החוזית לשותפות בשם המכון לטיפול בצבים, בבעלות משותפת של העירייה ומקורות. החוזה כלל מנגנון דו-שלבי ליישוב סכסוכים, הדורש שהנושאים יטופלו תחילה על ידי המינהל ולאחר מכן באמצעות בוררות אם לא ייפתרו. במהלך הפרויקט התעוררה מחלוקת כספית, מה שגרם למבקש להפעיל מנגנון זה. עם זאת, המינהל סירב לעסוק עד להשלמת הפרויקט. לאחר השלמתה, בחרה המבקשת להגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע במקום לפנות לבוררות, מה שהוביל את המכון לטיפול בצבים ואת מקורות לבקש עיכוב הליכים בבית המשפט, בנימוק של סעיף הבוררות. בית המשפט המחוזי צידד בהם בתחילה, התיר בוררות אך התיר הליכים משפטיים עתידיים במידת הצורך נגד צדדים כמו המשיבה מס' 5, חברת הנדסה המעורבת בה. לאחר ערעור, בית המשפט העליון בחן את התיק. המבקשת טענה כי הסירוב לעסוק תחילה בהליך המחלוקת עולה כדי ויתור על סעיף הבוררות על ידי המשיבים, ועוד טענה כי סעיף זה מפלה לפי דיני החוזים האחידים ומגביל את הגישה לערכאות, זכות יסוד. עוד הודגש כי תניית הבוררות סיבכה את ההליכים שכן היא לא חלה על כל המשיבים, כגון המשיב מס' 5 שסירב לבוררות. בית המשפט זיהה "נסיבות מיוחדות" המצדיקות אי עיכוב הליכים בבית המשפט, כגון סירובו הקודם של המינהל שהותיר את המבקש ללא סעד והכיר בכך שכפיית בוררות תפצל את ההתדיינות שלא לצורך. משכך, קיבל בית המשפט את ערעורו של המבקש, תוך שהוא דוחה את הצורך בבוררות, ופסק למבקש סכום הוצאות המגיע מהמשיבים 1 עד 3.