ת"א 41074-12-09

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעות ותביעות שכנגד בהיקף של למעלה מ-100 מיליון שקל בין מספר חברות העוסקות בכריית חול לבין מינהל מקרקעי ישראל. החברות טענו כי רמ"י פעלה בחוסר תום לב בשלב המכרז לאתרי כריית חול באשקלון, שכן מסרה מידע לא עדכני על כמויות החול הזמינות באתרים. רשות מקרקעי ישראל, בתביעתה שכנגד, טענה כי החברות חרגו מהיתר הכרייה וביצעו פעולות כרייה בלתי חוקיות. כל אחת מהטענות התקבלה באופן חלקי. בית המשפט קיבל את טענת החברות כי רמ"י פעלה שלא כדין במהלך הליך המכרז, ופסק לאחד התובעים פיצויי הסתמכות בסך 5.6 מיליון שקל. גם טענתה הנגדית של רמ"י בדבר הפרת חוזה הכרייה על ידי החברות בביצוע פעולות כרייה בלתי חוקיות התקבלה באופן חלקי. בית המשפט מצא כי החברות אכן הפרו את החוזה, אך החלטת רמ"י לחלט את ערבויות הביצוע של החברות היוותה פיצוי מוסכם, ולכן רמ"י לא יכלה לתבוע פיצויים נוספים בגין אותה הפרה. בהמשך דחה בית המשפט העליון את הערעורים שהגישו הצדדים על פסק דין זה, למעט שני נושאים שהוחזרו לבית המשפט המחוזי לפסק דין משלים. הראשונה התייחסה לתביעת תובע שני, שבית המשפט המחוזי דחה, והשנייה התייחסה לפיצויים שהחברות חייבות לרשות מקרקעי ישראל בגין הפרת חוזה הכרייה. באשר לסוגיה הראשונה, קבע בית המשפט המחוזי כי התובע השני זכאי לפיצוי זהה לזה של התובע הראשון. בעניין השני קבע בית המשפט כי על החברות לשלם לרשות מקרקעי ישראל פיצוי מוסכם בסך 10,096,719 ש"ח בגין פעולות כרייה בלתי חוקיות, בנוסף למע"מ והפרשי הצמדה. סכום זה חושב על בסיס התמלוגים שקיבלה רמ"י בגין חומרי הכרייה, שהוכפלו בסכום הכרייה הבלתי חוקית שביצעו החברות. מסכום זה נוכה סכום הערבויות הבנקאיות שחולטו על ידי החברות. עוד נקבע בפסק הדין כי אחריותם האישית של שני נתבעים, בעלי השליטה בחברות, לתביעה שכנגד אינה מוצדקת, שכן הם היו רק משיבים פורמליים בערעור לבית המשפט העליון. פסק הדין הסופי חייב אפוא את הנתבעת לשלם לכל תובע 5.6 מיליון שקל, ואת החברות לשלם לרשות בסך הכל 19.4 מיליון שקל, לאחר ניכוי שווי הערבויות החלוטות שחולט.