ת"פ 4186/09

תקציר

מדובר בפסק דין במשפט שבו היו מעורבים שני נאשמים שהואשמו במספר עבירות הקשורות לסמים לפי פקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג-1973. האישום הראשון היה עסקה נוספת בסם מסוכן, והאישום השני היה החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. הסם המדובר היה מתוקסי-מתקתינון, שלא הוגדר במפורש כסם מסוכן בפקודה לפני אוגוסט 2010. ההגנה טענה כי החומר שנתפס אינו סם כהגדרתו בחוק, ואילו התביעה טענה כי כן. עדי תביעה והגנה מומחים נתנו דעות סותרות בשאלה האם מתוקסי-מתקתינון, מהווה אתר של מתקתינון, המסווג במפורש כסם מסוכן. השופט שקל את המשמעות הלשונית של המונח "אתר" ואת כוונת המחוקק מאחורי הפקודה, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי פרשנות ההגנה עקבית יותר. מכיוון שההגדרה של סם מסוכן בחוק צריכה להיות ברורה וחד משמעית, השופט קבע כי לא ניתן לקבוע שמתוקסי-מתקתינון, הוא אתר של מתקתינון. לפיכך זוכו הנאשמים משני האישומים.