ת"א 31309-01-10

תקציר

בית המשפט דוחה את תביעת התובע לתגמולי ביטוח מחמת התיישנות. מדובר במקרה פשוט בו התביעה הוגשה מחוץ למגבלת הזמן של שלוש שנים, אשר מתחילה במועד התאונה ומסתיימת בהגשת התביעה לבית המשפט, כפי שקבע בית המשפט העליון בעניין אמיתי. טענות התובעים כי הנתבע לא העלה את נושא ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, כי קיימת הנחיה של המפקח על הביטוח התומכת בתביעתם, וכי התביעה מבוססת על מספר הוראות דין עם תקופת התיישנות של שבע שנים, אינן צלחות. הנתבעת הצהירה בבירור על כוונתה להסתמך להגנתה על תקופת ההתיישנות, וחוזר המפקח על הביטוח אליו התייחס התובע הינו טיוטה בלבד ולא הוראה סופית. זאת ועוד, טענות התובעת בדבר מצג שווא והודאה בזכות להטבות אינן נתמכות ואינן מהוות בסיס להארכת תקופת ההתיישנות. התשלומים ששילמה הנתבעת לתובע בגין אובדן כושר עבודה אינם מהווים הודאה בזכות לקבלת תגמולי נכות, שכן מדובר בתביעות נפרדות. לבסוף, בית המשפט מדגיש כי הוא ייעתר לבקשה לסילוק על הסף רק כאשר ברור כי לתובע אין סיכוי להצליח, כפי שקורה כאן, לאור פסיקת בית המשפט העליון. משכך, התביעה נדחית, והתובע נדרש לכסות את הוצאות הנתבע בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 30 יום.