רע"א 4630/22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור בסיבוב שלישי. התיק סובב סביב חייב שלא הצליח לפרוע חוב מלפני כ-30 שנה, בסך כולל של 5,000 שקל. מאחר שהחייב, המכונה המבקש, לא התנגד לביצוע השטר בתוך מגבלת הזמן הנדרשת של 30 יום, בית המשפט נתן להם ארכה המאפשרת להם להתגונן מפני החוב, אך רק אם הפקידו בבית המשפט 1,500 שקל. החלטה זו התקבלה למרות השיהוי הממושך בהגשת כל התנגדות, שבית המשפט מצא אותה מוטלת בספק. המבקשים לא קיימו תנאי זה, מה שהוביל לפסק דין נגדם ולדחיית התנגדותם. המבקשים טענו כי טענותיהם בדבר חבות החוב לא נדונו, אך טענה זו נמצאה חסרת בסיס מאחר והמבקש לא מילא אחר תנאי בית המשפט. השופטת הדגישה כי טענות המבקש נגעו להתנגדות עצמה, שהייתה תלויה בקיום תנאי הפיקדון, שלא התקיים. משכך, טענת המבקש כי לא נשמעה לגופם של דברים אינה ראויה. זאת ועוד, המבקשים טענו כי לא קיבלו החלטה בבקשתם להאריך את מועד ההפקדה עד לאחר מתן פסק הדין, אך השופט קבע כי על המבקשים מוטלת האחריות לוודא שבקשתם לא תידחה, במיוחד לאור היעדר החלטה המאריכה את המועד. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נמצאה בלתי מוצדקת ונדחתה. בשל נסיבותיו האישיות של המבקש והיעדר תגובה מצד המשיב, לא נפסקו הוצאות.