עע"מ 9371/08

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לערעור על מעמד תושבות ישראלית לילדי משפחה. השופט פותח ומציין כי בדרך כלל, תושבותו של מי שאינו אזרח בישראל מותנית ברישיון, אך במקרה זה המשפחה כבר הגישה את עתירתה לבג"ץ והושג הסדר לפיו המדינה נעתרה לבקשתם לאיחוד משפחות. תשובת המדינה, שלא הייתה ברורה, גרמה למשפחה להאמין כי ילדיהם יקבלו מעמד של תושבי קבע ואילו מעמד הבעל יזדקק לחידוש תקופתי. השופט פוסק לטובת המשפחה וקובע כי הבנתם את ההסכם הייתה סבירה נוכח העמימות שנוסחה על ידי המדינה, והתנהלות המדינה ככלל הייתה בעייתית וחסרה בהירות בנוגע למעמדם של הילדים. לפיכך, ההחלטה לשלול את מעמדם של הילדים מתבטלת. בשל מחלוקת עובדתית האם מרכז חייהם של הילדים הוא בישראל, מוחזר העניין לרשות המנהלית לבדיקה ולהחלטה האם להעניק להם רישיון לישיבת ארעי. עוד מציינת השופטת כי חוק האזרחות והכניסה לישראל אינו חל במקרה זה. לילדים יינתן רישיון לישיבת ארעי עד לקבלת החלטה סופית על ידי משרד הפנים, ואם הדבר אינו משביע רצון, המשפחה שומרת על זכותה לטעון אחרת. הערעור מתקבל, פסק דינו של בית המשפט קמא מתבטל והמדינה תכסה את הוצאות המשפט של המשפחה. השופט רובינשטיין והשופט הנדל מסכימים עם פסק הדין, ומדגישים את עמדתה הלא ברורה של המדינה ואת נסיבותיו המיוחדות של המקרה.