בש"א 2882/98

תקציר

פסק הדין מתאר את דחייתן של שתי בקשות לדחיית ערעור וערעור שכנגד. הערעור הראשון הוגש ב-10 במאי 1998, אך היו בו מספר ליקויים פרוצדורליים, לרבות ייפוי כוח חסר ועיצוב לא תקין. המשיבים ביקשו את דחייתה, אך למערערים ניתנה שהות לתקן את ערעורם, ועל כן נדחתה הבקשה לדחיית הערעור. הבקשה השנייה לדחייה הייתה לערעור שכנגד, שלטענת המבקשים הוגש מעבר למועד המקובל. השופט קבע כי למערערים שכנגד הוגשה כדין הודעת ערעור – לרבות ערבות שהופקדה – ביום 12.5.99, ולפיכך הוגש הערעור שכנגד במועד. זאת ועוד, השופטת טענה כי מאחר שהערעור שכנגד נגע לאותה מטריה עובדתית של הערעור, אין לדחותו. השופט פסק גם ב"בקשה לתיקון טעות קולמוס" הנוגעת לזיהויו של אחד המערערים, והורה למערערים לשלם הוצאות למערערים שכנגד ולאוצר המדינה. לבסוף, דחה השופט את המועד להגשת סיכומים והאריך את המועד לתגובת המערערים לבקשה לתיקון הודעת הערעור.