ערר 8005-02-22

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותה ויישומה של תכנית רח/2000/16 והאינטראקציה בינה לבין תמ"א 38 בדבר זכויותיהן ושיקול דעתן של הוועדות המקומיות באישור היתרי בנייה. בית המשפט מקבל את טענת המשיב כי תכנית רח/2000/16, שמטרתה חיזוק מבנים קיימים מפני רעידות אדמה, אינה מקנה זכויות מוקנות המאושרות אוטומטית. במקום זאת, התכנית כופפה את אישור היתרי הבנייה לשיקול דעת תכנוני רחב של הוועדה המקומית. שיקול דעת זה דומה לזה המפורט בתמ"א 38, אליה מתייחסת תכנית סט/2000/16 ואינה משנה אותה באופן משמעותי. לפיכך, המועד הקובע לגביית היטלי השבחה אינו אישור התכנית אלא ההחלטה בכל בקשה להיתר, שכן הזכויות מתגבשות בשלב מאוחר זה. בית המשפט מדגיש כי מטרתה העיקרית של תכנית ח/2000/16 היא לעודד ולאפשר חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה תוך איזון בין שיקולים עירוניים אחרים. הוראות התכנית, לרבות אלה הנוגעות להודעה לציבור ולתפקידה של הוועדה המחוזית, תומכות בפרשנות זו. בנוסף, ההחלטה בערר אמזל, שעסקה אף היא בהיקף שיקול הדעת באישור זכויות על פי התכנית, מתיישבת עם פרשנות זו. באשר לקווי בניין, בית המשפט קובע כי אם הבקשה להיתר מעניקה זכויות נוספות מעבר לאלה המותרות בתמ"א 38, רק חלק מהיטל ההשבחה יהיה פטור, כמפורט בסעיף 19(10)(ב) לתוספת השלישית. ימונה שמאי מייעץ שיקבע את ההיקף המדויק של השטחים הפטורים מהיתר הבנייה. לשני הצדדים תהיה הזדמנות להגיש השגות בתוך 30 יום מיום קבלת חוות הדעת של השמאי, ולאחר מכן ועדת הערר תקבל את החלטתה הסופית. זאת ועוד, טענת המשיב בדבר אישור תכנית רח/2000/16/1, אשר עדכנה הן את תמ"א 38 והן תכנית רח/2000/16, והקשיים שמציבה עמדת המערערים, נמצאו תקפים. נראה כי בקשת ההיתר של המערערים מימשה זכויות שהתאפשרה על פי תכנית סט/2000/16/1, דבר התומך עוד יותר בטענה כי המועד הקובע לגיבוש הזכויות הוא אישור הבקשה להיתר. לבסוף, בית המשפט מפנה לדיון שנערך במשרדה של עו"ד כרמית יוליס, ומחזק את העמדה כי מועד אישורה של תכנית אינו קובע את גיבוש הזכויות הקונקרטיות, אלא מסתיימות עם אישור הבקשה להיתר. סיכומו של דבר, המערערים נדרשים לשאת בהוצאות המשיב, בסך 6,000 ₪, והחלטת ועדת הערר צפויה להיענות.