רע"א 5633/18

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט בקשה למתן רשות ערעור בסכסוך הקשור לפשיטת רגל הנוגע לתעודות מסירה בדבר צו כינוס נכסים. התיק נסב סביב שתי סוגיות עיקריות: האם המבקש הודיע כדין לנושים באמצעות תעודות המסירה והאם בית משפט קמא היה מוסמך לדרוש אמצעי הודעה אחר. על פי סעיף 24 לפקודה ותקנות פשיטת הרגל החלות, מרגע שניתן צו כינוס נכסים, יש לפרסם הודעה על כך שתודיע לכל הגורמים הנוגעים בדבר, תוך ביסוס חזקת ידיעה קונסטרוקטיבית של הנושים. הפסיקה מלמדת כי חזקה זו אינה מוחלטת, מה גם שהנושים אינם צפויים לפקח באופן שוטף על פרסומים ציבוריים. למרות שהמבקש מילא אחר צו בית המשפט הראשוני, שחייב משלוח הודעות בדואר רשום, מצא בית המשפט לנכון לוודא שכל הנושים עודכנו כדין, מה גם שרק שניים מתוך שבעה נושים הגישו תביעות. בכך הפעיל בית המשפט את שיקול דעתו לקבוע דרכי הודעה נוספות, וראה בכך צורך למנוע תביעות עתידיות של נושים הטוענים לאי ידיעת נושים מעבר לתקופה של שישה חודשים המותרת להגשת תביעות. ערכאת הערעור אישרה את שיקול דעתו הרחב של בית משפט קמא, וציינה כי המבקש לא הוכיח נזק משמעותי מההודעות הנוספות, שהיו מזעריות מבחינה כלכלית והיטיבו בהפחתת הסיכון לעיכוב בתביעות. בית המשפט הגיע למסקנה כי אם הייתה קיימת שיטת הודעה יעילה יותר, היה צריך לפרט אותה בתחילה. הבקשה נדחתה בסופו של דבר, ללא צו להוצאות.