ע"ע 31751-06-20

תקציר

הערעור נדחה ופסק דינו של בית הדין האזורי אושר. זאת, בהסתמך על החסינות הריבונית הזרה שהוענקה למשיב, אשר מנעה מבית המשפט לחייב את המשיב להתדיין בתיק. המערערת, עובדת המדינה הזרה המשיבה, טענה לחסינות מפני סמכות שיפוט לפי סעיף חוזה עבודה בחוק החסינות, הקובע מספר תנאים לחריג לחסינות. בעוד שהמערערת עמדה בתנאים אלה, הסכימו השופטים עם המשיב כי יש לפרש את הסעיף על פי המשפט הבינלאומי המנהגי, המעניק למדינות זרות חסינות מפני תביעות השבה. השופטים בחנו את הטענות בעד ונגד תוקפם של שני מקורות עיקריים שיש בהם כדי לבסס כלל רלוונטי של המשפט הבינלאומי המנהגי: אמנת האו"ם ואמנת וינה, והגיעו למסקנה כי שניהם תומכים בעמדת המשיב. עוד מצאו כי המשיבה לא ויתרה על זכותה לחסינות באמצעות הסכם העבודה, שקבע כי יחול הדין הישראלי. ככלל, הגיעו השופטים למסקנה כי המשיב נהנה מחסינות מפני סמכות שיפוט בתיק, ועל כן יש לדחות את הערעור. החלטה זו הותירה את המערער באפשרותו להמשיך ולתבוע פיצוי כספי באמצעות בית המשפט המחוזי, ומשכך הגיעו השופטים למסקנה כי החסינות אינה חוסמת את גישתו לצדק, וכי הפגיעה בו היא מידתית.