ע"א 8510/09

תקציר

במקרה הנדון, ערערה המשיבה על תוקפו של תצהיר עליו חתמה בבנק, בטענה כי לא קראה ולא הבינה אותו וכי הבנק כשל בחובותיו כלפיה. מהתצהיר עולה כי אין לה זכויות בנכס מסוים והיא לא תתבע זכויות כאלה בעתיד. המשיבה טענה כי הוטעתה לחתום, וסברה כי הדבר נחוץ רק לצורך רישום משכנתא על חלקו של אדם שנפטר בבית. עם זאת, בית המשפט מצא כי המשיבה הבינה את השלכות המסמך, שכן היא הכירה בקשר של המשכנתא לבית והפגינה חוש פיננסי והיכרות משפטית בנסיבות אחרות. למרות טענתה כי לא קראה את המסמך, חלה חזקת ידיעתה של החותם, המעידה כי היא מחויבת לחתימתה. יתר על כן, בית המשפט בחן את חובת השקיפות של הבנק, אך מצא כי הוא פעל בשקידה ראויה. הסתמכותו של הבנק על רישום מקרקעין ותצהיר המשיבה נחשבה מספקת, שכן בצדק הניח כי המשיבה אינה מחזיקה בזכויות קנייניות, המאוששות במסגרת החוקית ובהיעדר מצג נוגד מצדה. משכך, לא אירעה הפרת חובה מצד הבנק, ותביעת המשיב כנגד הבנק נדחתה. הערעור התקבל, וביטל את החלטת בית המשפט המחוזי לטובת המשיב, שחויב גם בהוצאות המשפט של הבנק.