ת"א 42391-03-19

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעה שהגישו שני תובעים – תובע יחיד וחברה בבעלותם – נגד נתבע, שלטענתם גנב את סודותיהם המסחריים והפר את זכויות היוצרים שלהם. התובעים והנתבע היו בעבר שותפים עסקיים במיזם משותף שעסק ביחסי ציבור וייעוץ תקשורתי. בתביעה הקודמת בין אותם צדדים האשימו התובעים את הנתבע בפריצה למשרדם ובגניבת מסמכים. בית משפט השלום פסק לטובת התובעים ופסק להם פיצויים בסך 25,000 ₪ בגין הפגיעה בפרטיות, אך לא פסק פיצוי כלשהו בגין גניבת המסמכים מאחר ותיאור המסמכים שנגנבו לא היה מפורט דיו. אולם התביעה הנוכחית נוגעת לפרסום מאוחר יותר של ספרו של הנתבע, שלטענת התובעים משלב בתוכו סודות מסחריים ורעיונות גנובים ובכך גורם להם נזק. הנתבעת עתרה לבית המשפט לדחות את התביעה על הסף בשל השתק עילה שנוצרה בפסק הדין הקודם. בית המשפט דחה במידה רבה את עתירת הנאשם. בית המשפט קבע כי התביעה הנוכחית מבוססת על נימוקים שונים מקודמתה, שכן היא מתמקדת בהעתקה ובפרסום של הקניין הרוחני של התובעים, המהווה עילת תביעה חדשה שלא ניתן היה לכלול בתביעה הקודמת. עם זאת, בית המשפט מצא צדק חלקי בעתירת הנתבעת ביחס לתביעת הפיצויים לפי סעיף 13 לחוק הנזיקין המסחריים, שעניינה גניבת המסמכים עצמם וחשיפת תוכנם. בית המשפט קבע, כי היבט זה אכן מעורר השתק עילה, שכן הוא התבסס על אותה תשתית עובדתית כמו התביעה הקודמת. לפיכך, היבט ספציפי זה של התביעה נדחה. יתר התביעות, הנוגעות להעתקה ופרסום הסודות המסחריים והרעיונות של התובעים, לא נדחו ויישמעו. הנתבע חויב לשלם הוצאות בסך 5,000 ₪, סכום שהיה גבוה יותר אלמלא משכו התובעים את תביעתם בגין הפרת זכויות יוצרים.