ת"א 676/96

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת פגע וברח בשנת 1995 וסבל מחבלות, הגיש תביעה בגין נזקי גוף כנגד הנתבע. המחלוקת נסובה סביב היקף נזקיו של התובע. בית המשפט מינה מומחים שקבעו כי נכותו הרפואית של התובע היא 10% בתחום האורתופדי ו-10% בתחום הפלסטיק, כאשר 5% נוספים צפויים להחמיר. התובע טען כי יש לקבוע את נכותו התפקודית בשיעור של 19%, בעוד הנתבע טען אחרת. הצדדים גם לא הסכימו על הפיצויים המגיעים בגין כאב וסבל, אובדן השתכרות ונזקים אחרים כגון סיוע לצד שלישי, הוצאות ניידות ועלויות שונות. הנתבעת ביקשה לנכות את סכום הגמלאות שקיבלה התובעת מהמוסד לביטוח לאומי. בית המשפט קיבל את עמדת התובע בנוגע לפגיעה ביכולת התפקודית ופסק לו פיצויים בגין כאב וסבל, הפסד השתכרות מעבר להלוואות מעסיק, סיוע צד ג', הוצאות ניידות והוצאות שונות. סך הפיצויים שנפסקו לתובע עמד על 261,471 ₪. בגין ההטבות שהתקבלו בוצעו ניכויים בסך 14,792 ש"ח, כך שנקבע פיצוי סופי בסך 249,908 ש"ח. כמו כן חויב הנתבע לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% כולל מע"מ על גובה הפיצוי נטו שנפסק. כמו כן, הנתבע הונחה להעביר סכומים ספציפיים לבא כוח התובעת לצורך החזרתם למעסיק ולקג"מ (קרן פנסיה מרכזית) כהלוואות. פסק הדין התייחס גם לסוגיית הסמכות ואישר כי לבית המשפט המחוזי הייתה סמכות מהותית לדון בתביעה. לבסוף, פסק בית המשפט על החזר אגרות בית המשפט.