ע"א 480/90

תקציר

התיק נסוב סביב חנות בבעלות זוג בעל ואישה, המשיבים 1 ו-2, המתגוררים בקנדה, וסכסוך על מכירת החנות האמורה למערערים, אגדי שרה ומשה. המערערים ניהלו משא ומתן על הרכישה עם המשיב 1, המיוצג על ידי אביו, המשיב 3, בעת שהותו של המשיב 2 בקנדה. נוסח מסמך שכותרתו "הסכם מזכר הבנות", המפרט את המכירה, אך הוא לא נחתם על ידי המשיבים 1 ו-2, מה שהוביל למחלוקת משפטית על תוקף המכירה. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המערערים, בקובעו כי היעדר חתימות המשיבים מעיד על כך שהחוזה אינו מחייב. בית המשפט העליון נעתר לכך, בקובעו כי המשיב 3 לא היה בא כוחם של המשיבים 1 ו-2, ואין בחתימתו כדי לחייבם. בנוסף, הנסיבות לא הצביעו על הסכם סופי למרות היעדר חתימות, מה גם שהסכמתו של המשיב 1 הייתה מותנית בהסכמתה של אשתו (המשיבה 2), שלא ניתנה מעולם. עוד הבהיר בית המשפט כי חוזה לא חתום, במקרה זה, אינו יכול להיחשב כתנאי מתלה להסכם מחייב. לבסוף, נדחתה גם הטענה כי מחצית מהחנות נמכרה, שכן המשיב 1 מעולם לא הסכים למכור את חלקו. משלא חתמו המשיבים על ההסכם, לא הייתה כל החלטה להתקשר בחוזה מחייב. הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם למשיבים הוצאות בסך 6,000 ₪.