ע"א 530/88

תקציר

פסק דין זה נובע ממחלוקת על השכר הראוי לשני כונסי נכסים של חברה בע"מ. כונסי הנכסים מונו לבקשת בעלי המניות של החברה, וסוגיית שכרם הושארה להכרעה נפרדת. במשפט המקורי נקבע כי על כונסי הנכסים לקבל כל אחד 105,000 דולר, תוך הסכמה עם הערכתו של עורך דין שמונה על ידי בית המשפט לתת חוות דעת בנושא. המערערים, המחזיקים במחצית ממניות החברה, טענו כי יש לחשב את השכר על פי תקנות החברות, אשר קבעו קווים מנחים ברורים לקביעת שכר כונסי הנכסים. עם זאת, בית המשפט העליון חלק על כך, בקובעו כי התקנות אינן חלות במקרה זה, וכי החלטתו של השופט קמא לאמץ את חוות דעתו השנייה של עורך הדין, המציעה שכר חודשי ממוצע של 1500 דולר, הייתה סבירה. עוד קבע בית המשפט העליון, כי בעלי המניות בחברה יוכלו לקבוע את שכר הכונסים מאחר שהחברה חדלת פירעון, וכי לא יתערב בשכר הטרחה שקבע בית המשפט קמא, שהיה מבוסס דיו. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות המערערים בדבר חוסר סבירות שכר הטרחה, וקבע כי השופט קמא שקל אותן בכובד ראש. משכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור ואת הערעור שכנגד, אישר את החלטת בית משפט קמא ופסק למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.