ע"פ 2677/06

תקציר

המערער הורשע במעשי אונס ומעשה מגונה כלפי נ.ב., שעבדה אצלו במספרה כשהייתה בת 11, וערער על הרשעתו ועל גזר דינו. בכתב האישום נטען כי המערער ניצל את גילה הצעיר של המתלוננת, את תמימותה ואת תלותה הכלכלית בו, אילץ אותה לשבת על ברכיו ולחדור אליה תוך שהוא מאיים עליה שלא תחשוף את ההתעללות. המערער הכחיש את הטענות וטען כי הן שקריות ונובעות מאופייה הנקמני של המתלוננת. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער על סמך עדותה המהימנה של המתלוננת, הנתמכת בראיות אחרות, גזר עליו שבע שנות מאסר, חמש שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי, והורה לו לשלם למתלונן פיצוי בסך 30,000 ₪. המערער טען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהעדיף את עדותה של המתלוננת והיה עליו ליתן משקל רב יותר להגנתו, במיוחד נוכח הסתירות בעדותה והדחתה הממושכת של תלונתה. בית המשפט העליון דחה טענות אלה, ומצא את הסבריה של המתלוננת לאיחור בדיווח סבירים ואת עדותה משכנעים. בית המשפט קבע כי הערכות המהימנות של בית המשפט המחוזי הן סבירות ואין לבטלן, והעונש שהוטל הולם בהתחשב בחומרת העבירות ובצורך להגן על גופן וכבודן של נשים. הערעור נדחה פה אחד.