ה"פ 26426-10-02

תקציר

התובעים, מפעילי עסק מקוון למכירת מוצרים באמצעות האינטרנט, הגישו תביעה לסעד הצהרתי, בה ביקשו לקבוע כי לא הפרו את ההסכם בינם לבין הנתבעת, חברת סליקה שעיבדה את עסקאותיהם בכרטיסי אשראי, וכי לנתבעת לא הייתה כל הצדקה לבטל את ההסכם ביניהם באופן פתאומי. התובעים אף ביקשו תחילה צו מניעה שיחייב את הנתבעת להמשיך לקיים את ההסכם עד להכרעה בתביעה, אך בקשה זו נזנחה. התביעה נבעה מהחלטת הנתבעת להפסיק לספק שירותי סליקה לתובעים, תוך ציון מספר גבוה במיוחד של הכחשות עסקה (החזרי עסקאות) כסיבה. הסוגיה המרכזית הייתה פרשנות הוראות החוזה בנוגע לחובת האישור לעסקאות, כאשר התובעים טענו כי רק עסקאות מעל 10 ₪ טעונות אישור מראש, ואילו הנתבעת טענה כי כל העסקאות טעונות את אישורן. השופטת הסכימה עם פרשנות התובעים וציינה כי יש להחיל את הוראות החוזה בהתחשב באופי הווירטואלי של עסקי התובעים ובנסיבות בהן פעל. יתר על כן, השופט קבע כי הנתבעת לא פעלה בתום לב בכך שביטלה את ההסכם ללא התראה מוקדמת או הידברות, במיוחד בהתחשב בהשפעה המשמעותית שהייתה לו על עסקי התובעים. משכך, קבע בית המשפט כי התובעים לא הפרו את החוזה וכי פיטוריו המיידיים של הנתבעת אינם מוצדקים. הנתבעת חויבה לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 20,000 ₪, כתוצאה מכך שלא פעלה בתום לב.