בר"ע 1262-10-22

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת עובדתית בנוגע למספר השיניים שאיבד המבקש עקב תאונה, כאשר הצדדים חלוקים בשאלה האם מדובר ב-16 שיניים או פחות. בית המשפט קבע כי ההסכם בין הצדדים בפסק הדין המשקם הראשון, שקבע כי למבקש נעקרו 16 שיניים כתוצאה מהתאונה, הוא מחייב. בית המשפט דחה את ניסיונו של המוסד לפתוח מחדש את הדיון העובדתי, והדגיש כי יש לכבד פסקי דין פרוצדורליים בהסכמה. בהתייחסו למחלוקת המשפטית, בחן בית המשפט את פרשנותו של פריט הרגולציה הרלוונטי (74) לחישוב נכות עקב אובדן שיניים. בית המשפט קבע כי ההוראה מחייבת חישוב פשוט של הנכות כאשר השיניים אובדות כתוצאה מתאונה. שיעור הנכות נקבע על ידי שילוב אריתמטי של הליקויים של כל שן או לסת בנפרד. בית המשפט חישב אפוא את נכותו של המבקש בשיעור של 16%, הכולל ניכוי בגין מצבו הקודם של המבקש, כפי שהורה בפסקי דין קודמים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי ועדת המומחים לא קיימה את ההוראות שניתנו בפסקי דין קודמים, דבר המצדיק את התערבות בית המשפט במקרה זה. כתוצאה מכך, בית המשפט עצמו קבע את נכותו של המבקש, וקבע כי היא עומדת על 16%, כמשוקללת עם ליקויים קיימים אחרים. המוסד חויב לשלם למבקש הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים ותועבר אליהם בהמשך.