עמ"ש 1356-08-13

תקציר

יש לדחות את הערעור משני טעמים. ראשית, הסכים המערער כי פסק הדין יתבסס על כתבי הטענות והראיות ללא דיון הוכחות. הצדדים היו מודעים למחלוקת העובדתית והסכימו להחלטת בית המשפט מבלי להתנגד לה. הסכמה זו מונעת מהמערער להעלות טענות חדשות לאחר מתן פסק הדין, מה גם שהיו למערער מספר הזדמנויות להתנגד במהלך ההליך. שנית, אין להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. המערערת העבירה לחשבון משותף עם בנה סך של 200,000 ₪ ובית המשפט הניח כי מדובר במתנה על בסיס הקשר הקרוב. נטל ההוכחה להראות כי לא מדובר במתנה מוטל על המערערת, והראיות שהציגה לא היו משכנעות. הסכם ההלוואה לא היה משכנע, במיוחד לאור היעדר הסבר לתנאיו, וחוות דעת המומחים תמכה ברעיון של תמהיל נכסים. פסק הדין הינו חלקי ומתייחס לסכום של 200,000 ₪ בלבד. השופטים, ש' שטמר, ש' ג'יוסי וח' שרעבי, מסכימים עם ההחלטה ולפיכך הערעור נדחה והמערער נדרש לשלם הוצאות משפט.