פר"ק 21023-12-11

תקציר

הנאמן והכונס הרשמי חלוקים ביניהם באשר לאופן הראוי לקביעת שכר טרחת הנאמן – בין אם לפי מסלול "דמי המימוש" הקבוע בתקנה 8(א) לתקנות השכר ובין אם לפי מסלול "דמי חלוקה" בתקנה 8א. הנאמן טוען כי יש לאפשר לו לבחור במסלול דמי החלוקה, מה שמוביל לשכר טרחה גבוה משמעותית, בעוד הכונס הרשמי טוען כי שיטת דמי המימוש ראויה. השופט מצדד בנאמן וקובע כי ככלל נתון לשיקול דעתו של בעל התפקיד לבחור באיזה מסלול ללכת לצורך קביעת שכר טרחתו, וכי הבחירה במסלול דמי החלוקה במקרה זה אינה בלתי סבירה בעליל. השופט מציין כי עבודתו של הנאמן הייתה יעילה ומורכבת, והצדיקה בסופו של דבר את שכר הטרחה המבוקש. זאת ועוד, השופט קובע כי הנאמן לא צריך לקבל שכר טרחה נוסף בגין מאמץ מיוחד, שכן מורכבות ההסדר במקרה זה טבועה בהיקף עבודתו של הנאמן. השופט מאשר גם החזר הוצאות הנאמן, אך ללא תשלום מע"מ נוסף, ומורה כי מלוא דמי החלוקה ישולמו לנאמן בעת הזו. ההחלטה היא לטובת בקשת הנאמן והכונס הרשמי מונחה להעביר את דמי הפיקוח לנאמן.