ע"א 53471-11-10

תקציר

עניינו של פסק הדין בסכסוך על נכס מסחרי – חנות ברחוב בן עמי בעכו, בבעלות המערערת ומושכר על ידי המשיב. בעלה המנוח של המשיבה חכר את הנכס מעמידר ולאחר מותו בשנת 2004 עברו זכויותיו למערערת. המערערת, שהתקשתה לנהל את העסק, ביקשה וקיבלה אישור מעמידר להשכיר את הנכס בשכירות משנה. לא הייתה מחלוקת כי המערערת החכירה את הנכס בשכירות משנה כדין משנת 2005 עד שנת 2007. בשנת 2007 ניסתה המערערת לקבל אישור לשנה נוספת, אך נמסר לה כי הנכס יועמד למכירה פומבית. עם זאת, המשיב המשיך להשכיר את הנכס בשכירות משנה עד אמצע שנת 2008, באישור בעל פה של עמידר. בתחילת שנת 2008 רכשה המערערת את הנכס מעמידר. לאחר מכן ניסה המשיב לשלם את דמי השכירות למערערת, אך זו סירבה והגישה תביעה לפינוי המשיב בטענה שהמשיב נטש את הנכס. בית משפט קמא דחה את התביעה, וקבע כי המשיב לא הפר את הסכם השכירות ולא נטש את הנכס. בנוסף, בית המשפט העניק למשיבה סעד הוגן, וציין כי לא יהיה זה צודק לפנותה. המערערת ערערה וטענה כי המשיב השכיר את הנכס בשכירות משנה ללא רשות ונטש אותו. עוד טענו כי לא היה מקום להעניק למשיב סעד מן היושר. בית המשפט דחה את הערעור, והסכים עם ממצאיו של בית משפט קמא לפיהם חכירת המשנה של המשיב הייתה כדין וכי לא הייתה נטישה. בית המשפט אישר גם את ההחלטה להעניק סעד מן היושר למשיב, נוכח להיטותו של המערער להתפנות ורצונו של המשיב לשמור על הנכס. המערער חויב לשלם את הוצאותיו המשפטיות של המשיב. השופטת א' זרנקין, השופט ש' שטמר והשופט ב' בר-זיו ניהלו את התיק.