בג"צ 7138/03

תקציר

בפני בית המשפט הוגשו שבע עתירות, כולן מתייחסות להליך ולחוקתיות החוק בתוספת לפרק ב' לחוק התכנית להבראת המשק. העתירות הוגשו על ידי מספר מועצות מקומיות, נציגיהן ותושבים, בהתנגדות לאיחוד הרשויות המקומיות כמפורט בחוק. העותרים טענו כי הליך חקיקת החוק היה לקוי, וטענו להיעדר שימוע ראוי ולפגמים פרוצדורליים. עם זאת, בית המשפט מצא כי לא קיימת חובה על ועדות הכנסת לקיים דיונים פרטניים במהלך הליך החקיקה. חובת השימוע חלה על רשויות המינהל ולא על המחוקק. בנוסף, טענו העותרים לפגיעה בזכויות היסוד של תושביהם, לרבות זכויות קניין, כבוד ושוויון, בשל האיחוד. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה וקבע כי החלטות מדיניות של רשויות מקומיות או ארציות, כגון איחוד קהילות, הן חלק הכרחי מחיי הקהילה ואינן פוגעות בהכרח בזכות הקניין. כל פגיעה בערכי הקניין היא תוצאה עקיפה ואינה מהווה הפרה של חוק היסוד. באשר לטענת האפליה, קבע בית המשפט כי העותרים לא הביאו ראיות להפליה פסולה. גם הטענות הפרטניות שהעלו העותרים, הנוגעות למועצות מקומיות ספציפיות ולנסיבותיהן הייחודיות, נדחו, שכן בית המשפט לא מצא הצדקה להתערב בחקיקה הראשית של הכנסת. ככלל, בית המשפט קבע כי לא יתערב בהליך החקיקה או בחוקתיות החוק, והעתירות נדחו.